כאילו ברור שאני אישה דרמטית מטבעי והכל אצלי תמיד קיצוני יותר לטוב ולרע ..אבל בין הדברים שלכן אני קוראת המון הבנה כמובן, אבל גם השלמה שלכן עם המצב עם קבלה שלו ויכולת להתמודד איתו. אני מרגישה שקשה לי. מרגישה שאני מפספסת משהו ואני לא יודעת מה הוא. מרגישה שהחים המהירים האלה עם כל המטלות, הבעיות, ההנאות, העבודה, הלחץ הילדים, המריבות, המשחקים ,הבית ,הרשויות, המשפחה, החברים ,החולים, הבריאים .... ועוד ועוד..... מתישים אותי. משאירים אותי ריקה. בתחושה הזו אני מרגישה לבד. רונה
|
תוכן התגובה:
|