|
24/7/2008 14:14
|
אמא של אורי
|
מאת:
|
|
לרונה
|
כותרת:
|
אין ספק שאנחנו חיים בעולם/בארץ שיוצר אווירה של מירוץ מטורף והכל מסביבנו קורא לרצות, "להציב מטרות" ולהשיג יותר ויותר - מדברים "ערכיים" ודברים "שטחיים" שמתערבבים זה בזה (ולא תמיד ברור איפה עובר הגבול) כמו חינוך יותר טוב, ויותר תרבות ויותר אהבה ויותר יופי וכסף ובית ורכוש והרשימה עוד ארוכה. העולם הגלובלי חושף אותנו (ואת ילדינו) להמון גירויים ומפעיל הרבה לחצים. אני חושבת שהברירה שלנו היא לבחור. לבחור מה מתאים לי ומתי. ופה בעצם גם נעוץ הקושי. כי לבחור אומר לוותר על דברים שחשובים לנו (לפעמים מאד) לטובת דברים שחשובים לנו הכי. ההכרח לבדוק /לחשוב/לבחור כל הזמן בין אינסוף אפשרויות ורצונות הוא מאמץ, מתיש ומתסכל לפעמים ולא פשוט. אבל- אני מזכירה לעצמי שמצד שני הוא אינו מובן מאליו! היכולת לבחור היא גם זכות חשובה שלא היתה קיימת תמיד... (ואולי זה אחד מהערכים החשובים ביותר העומדים מאחורי חברה מערבית מודרנית וחילונית) מנסה לאזן בין שאפתנות (שיש שכר בצידה אבל היא גם עלולה להרחיק מאיתנו את האושר) לבין ויתור והסתפקות במה שיש.
אז הוספתי עוד משקולת קטנה לדיון הכבד הזה.... מזדהה עם התחושות, אמא של אורי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|