יש סקאלה שנעה בין להיות עקרת בית (במשרה מלאה) לבין להיות אשת קריירה אמביציוזית. רובנו איפשהו באמצע בין לבין.
אם לרגע את חושבת שעקרת בית תהיה מאושרת בחלקה, אצטט את סבתי בת ה85+++ "זה מצויין שהבחורות של היום עובדות ויש להן את הכסף שלהן והגברים יותר עוזרים בבית" בעיני הבסיס במשפט הזה הוא עצמאות ושותפות אמיתית.
בכל מקצוע יש אפשרות לצמוח ולעשות ממנו "קריירה" - זו כבר בחירה אישית.
לגבי לימודים - דווקא לנשים קל יותר לבחור ללמוד לימודים מתקדמים (עובדתית אחוז הנשים האקדמאיות גבוה מאחוז הגברים וכך גם בתארים מתקדמים, אם כי במשרות הוראה באקדמיה היחס משתנה). שובינסטי מאוד מצידי לומר שלרוב על משכורת בת הזוג קל יותר להתפשר, להתגמש בקיצור יום העבודה או לשלב בעבודה באקדמיה (שהתגמול בשכר עבורה לרוב אינו מלהיב, לפחות לא בשלבים הראשונים).
אגב, אצלי בבית באופן קבוע אחד/ת משנינו לומד. יש תקופות בהן אני לומדת (והאיש תומך ומגיע מוקדם כדי לקחת את הילדים ולתפעל את הבית) ויש תקופות בהן הוא לומד (ואז אני בתורנות). זה בכלל לא משנה מה לומדים - לא חייב להיות תואר מסודר, לימודי שפה, תחום מענין, תחביב - בקיצר זמן לאוורור הנפש. חשוב ולא חייב להיות בעלות גבוהה ומחוייבות ארוכת טווח.
ולגבי שכר - בביתי יש הסכמה עקרונית שאף אחד מאיתנו לא מעונין לשנות את הקיים. כדי להרוויח יותר נהיה מחוייבים לשהות יותר מחוצלבית, יותר טיסות, יותר אחריות וטלפונים אינסופיים. לכסף הזה יש מחיר, והוא כבד! הזמן שלנו עם הילדים גם במצבנו כיום מוגבל, ולכן הרווח משיפור השכר הוא זניח. אפשר להסתפק במה שיש (ויש לא מעט). יוצא מן הכלל,מבחינתי,הוא פרויקט קצר מועד שמניב תגמול נאה. לתק' של כמה חודשים אני מוכנה "לסבול" מפחות זמן פנוי כדי לשדרג מהותית את מצבנו הכלכלי.
לגבי ה"יוקרה" וה"כבוד" שמגיעים עם עבודה קשה, שנינו לא במירוץ, אנחנו מוערכים מאוד, אבל לא מחפשים קידום. היוקרה והכבוד שלנו מגיעים מהילדים שלנו, הם ה"מוצר" שאנחנו מפתחים מידי יום כל היום, כל עוד אנחנו חיים. ולא כי לא יכולנו אחרת, רק מתוך אהבה ובחירה חופשית.
ולמרות כל מה שכתבתי, אל תחשבי לרגע, שאין לי מידי פעם הרהורי כפירה ;).
ולגבי הפריפריה - אני מסכימה חלקית עם האורחת הפורחת. בפריפריה יש פחות תרבות והעלות של כל בילוי גבוהה משמעותית מבמרכז הארץ. לגבי החינוך, דעתי שונה. אני חושבת שזה תלוי מקום מגורים ספציפי ולא אמירה כללית נכונה. גם בדרום יש ישובים בהם רמת החינוך ומגוון אפשרויות הבחירה בזרמים שונים היא לא מבוטלת. כנ"ל בצפון.
לדעתי בעוד כעשור המרחקים יראו לנו זניחים. אני זוכרת שפעם כשעברתי לגור בישוב קהילתי במרכז הארץ כולם חשבו שזה "חור" כיום האיזור כולו עבר תנופת פיתוח אדירה והמיקום נחשב ל"מרכזי" מאוד... דברים משתנים. מרחקים מתקצרים.
|
תוכן התגובה:
|
