|
24/7/2008 10:28
|
רונה
|
מאת:
|
|
זה לא שאני לא מאושרת
|
כותרת:
|
כי סה"כ קצת קשה גם להגדיר אושר מה הוא אבל אני מרגישה שהחיים יותר מדי חזקים. שהדאגות היומיומיות לא הולכות ומתמעטות אלא הולכות וגודלות.
כשאני מסתכלת קדימה וחושבת מתי נגיע לשקט- נתכרבל במיטה ברוגע נאכל ארוחת בוקר רגועה וארוכה נלמד פילוסופיה ונטייל בעולם מתי נעניק לנפשנו ? מתי? איןלימושג.
אני תוהה אם עכשיו זה לא השקט ואני בכלל מפספסת. סה"כ המטרות שלי ושל בנזוגי לאט לאט מושגות יש לנו שני ילדים מקסימים טפו טפו. אבל היום יום שוחק. וכן השגרה גם היא מבורכת אבל אני רוצה שיגרה יותר רגועה.
וכן הייתי רוצה הרבה יותר כסף אבל אני כל הזמן רוצה הרבה יותר. הייתי רוצה אופר בבית עוזרת כל יום לא לעבוד קשה לסוע ליותר טיולים ולהיות יותר עם הילדים להשקיע בחופשות רומנטיות לבד עם הבנזוג ללמוד תואר שני... ומה אז? האם אז יהיה שקט? הרי ידוע לכולנו שלא כי אז כל העשירים היו מאושרים והם לא. זו כנראה אשליה שלי.
הייתכן שאלו החיים? שזו המטרה? אני יוצאת מתל אביב והכי רחוק שהיה לי אומץ לעבור זה הרצליה ..לא חושבת שהמיקום הגאוגרפי הוא זה שיביא את השקט.
גם לא יודעת מה כן יביא. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|