|
23/7/2008 10:05
|
שין
|
מאת:
|
|
רונה...הגיגים בעקבות דברייך
|
כותרת:
|
קודם כל, שיהיו לך חיים ארוכים, נעלמת לי מהפורום ורציתי לשלוח מייל שהכל בסדר... אין לך מושג כמה אני מבינה אותך, מה שאת חווה המון אמהות מרגישות רק שהרבה מתייאשות לפני שהן מספיקות לשים את המחשבות מסודרות ולדבר עליהן. מתיאשות ומותשות. תראי את זה כברכה שאת יודעת לשים את האצבע ולקרוא את עצמך מדוע את מרגישה ככה. והסיבות שם, בהודעה שלך. לדעתי מעל הכל חסר לך משהו לנפש. זה ההודו הזה שאת מדברת עליו. אז אולי זה לא חייב להיות הודו. אולי איזה חוג/קורס משהו שעושה לך טוב שתוכלי להקדיש לו כמה שעות בשבוע ולהתנתק לאיזה אחה"צ אחד. אנחנו שנינו גם במחשבות האלו. אולי לעשות שינוי גדול ולעבור לגור בצפון/בדרום במקום שבו נוכל למצוא שלווה. אני מאמינה שרחוק מהמרכז המרוץ יורד, אבל זה כמובן בא עלי חשבון דברים אחרים - פחות אופציות לעבודה, אולי פחות כסף וזה מפחיד כשמתרגלים לרמת חיים מסויימת. וצריך לבחור - איכות חיים צד של הזמן והשלווה אבל פחות פסיליטיז פחות תענוגות או לנסות לרוץ קדימה בתקווה שיום אחד נעשה מספיק כסף כדי שנוכל להשאר במרכז ולקבל שלווה. אני כל הזמן מקבלת את הרושם שלהורים שלנו לא היה יותר קל. הם עבדו אולי פחות שעות אבל היו הרבה יותר עבודות בית ופחות מקובל לקחת עזרה חיצונית ואנחנו נורא עמוסים ועייפים כל הזמן מה כל כך השתנה פה שלנו כל כך קשה? האם זו העובדה שאנחנ רוצים הכל מהכל ולא יודעים היכן לוותר?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|