|
13/1/2006 20:27
|
רונה
|
מאת:
|
|
אני יושבת וקוראת ולא יודעת.
|
כותרת:
|
לא יודעת מה לומר לך . ומה אומרים? תהי חזקה? איך אפשר??. יקירה , אהובה, אני כל כך כואבת איתך. יש לי אבא כזה. תמיד היה כזה "אני אעשה את שלי ואחרי המבול" ועם כל הטוב שלו ויש לו הרבה אנחנו הילדים היינו הנפגעים הראשיים.
עכשיו אני אגיד לך משו שבטח יהמם אותך. אני לא נפגעתי ממנו, אני נפגעתי מאמא. אמא מתוסכלת, ממורמרת, נוקמת, כועסת שבסופו של דבר הוציאה את כל זה עליו אבל בדרך גם עלינו. הילדים.
אני לא יכולה לומר לך איך להגיב- האם להלחם כי לי הוא נשמע אדם חלש אופי, כמו נוצה ברוח, שנתון לגמרי לשליטת הכלבה (ועוד איזו כלבה) ואדם כזה לא יודע מלחמה מהי ולכן אולי לא יעריך אלא ייסוג עוד יותר.
אולי לוותר? גם זה משהו שקשה לי לומר לך כי נשמע לי שאת אוהבת ואתם שניכם אהבתם עד לא מזמן ו 15 שנה זה לא הולך ברגל ואת בהריון ואת צריכה אותו, אז ככה לוותר?
את מכירה אותו בכלל? אולי לא.אולי הוא עובר משבר גיל משו, או משבר כלשהו שהוא ממש ברגע זה ממציא לראשונה אבל הו גיבס א -שיט!! להכיר בחורה ואחרי חודשיים לעזוב את אשתך בהריון ושלושה קטנים בבית. די נו כואב לי רק מלכתוב.
אני גם לא יודעת מה הצד של המשפחה שלו אולי שם הוא מקשיב למשהו להורים או לאחים למשהו שיכניס בו בינה.אולי תעזרי בהם? יש מצב?
ואולי זה טוב? אולי תפתחי דף חדש? היית מאושרת? אולי לא וזה לטובה. אולי תהי יותר מאושרת בלעדיו ואת עדיין לא יודעת איך. את תלמדי.
רק דבר אחד חשוב אני כן יודעת שאני כן חייבת לומר לך ואני מקווה שתדעי ותזכרי את זה תמיד: הילדים לא צריכים לתפוס צד. את האמא והוא האבא וזה משהו שכנראה לא ישתנה בקרוב וכמה שפחות רע הם ידעו ככה יותר טוב הם ירגישו. אל תכפישי, אל תאשימי, אל תמרידי, אל תסיתי. כל פעולה כזו או דומה שתעשי תהיה לך כבומרנג לך ולילידיך ולי נשמע שהוא פשוט לא שווה אותכם.
תהי חזקה ממנו, זה קשה אבל את הרי בניגוד אליו יודעת מהו הכאב הזה של הנטישה ותחשבי על הכאב הזה כשהוא פוגש ליבו של ילד למה הוא גורם. יהיה להם קשה שבעתיים כי אבא שנוטש את הבית זה קשה פי אלף מבעל שנוטש אישה. אל תחשבי איך לפגוע בו אפילו שאני בשניות אלו ממש כן חושבת איך.. תחשבי איך לשמור עליך ועל ילדייך כי את כרגע עוגן הבטחון היחידי שיהיה להם בשנים הקרובות. את חייבת להיות חזקה כי את כל מה שיש.
אני לא אומרת שאין להם אבא.אני אומרת שאבא כבר לא בבית. ויש לזה משמעות גדולה עבור הילדים גם בלי שהם יצטרכו להתמודד גם עם הכעסים שלך כלפיו.
אני אספר לך משהו שלא אשכח כל חיי, כשהיינו קטנים שאלתי את אחי הגדול למה .. והוא אמר לי משהו שעד היום אני זוכרת: אמא ואבא זה כמו ים שנפתח לשני חצאים, כל צד הלך לצד אחר ואנחנו הדגים , שנותרו להתייבש על החול". הוא היה בן 8 ואני בת 5. שלך,
רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|