14/6/2011 22:52
|
סאלי תדמור
|
מאת:
|
גם אני גנבתי פעם חבילת שטרות מהורי
|
כותרת:
|
אם כי היתי קטנה יותר.
ילדים עושים כל מיני דברים. המשמעויות עבורן שונות מאוד מאלו שלך. הם פשוט חיים בעולם קצת אחר. זה כמו שפיאז'ה (נדמה לי) אומר שאמפטיה והבנה מה עובר על השני מתפתחות ממש רק בגיל 7,8. אפשר להעניש, אפשר להטיף מוסר, אפשר לכעוס ולרקוע ברגליים כמה שאנחנו רוצים - אם זה לא בשל, זה לא יתפתח קודם.
אז יש פה משהו מעניין אצל ביתך. משהו לא התפתח אצלה. אולי משהו שחשבת שכן, שהנחת שכן. אגב זה לא אומר בהכרח את הדברים הנוראיים שאת חושבת שזה אומר. והשאלה היא מה חסר בקשר שלכן, או מה מטריד אותה (מצוקה - אי אפשר לפסול), או כעס, או מגוון שלם של דברים. זה מעניין כי זו תקשורת שעוברת אלייך. אפשר לדחות אותה בכוח ע"י עונש, ואפשר להקשיב לה.
אני חושבת שתקשורת פתוחה וקרובה איתך תלמד אותה טוב יותר להיות האדם הטוב שאת שואפת עבורה שתהיה, מאשר הפעלת אגרסיביות כלפיה. תחשבי על זה. משהו שם לא התפתח. משהו שם לא התברר לה. משהו מטריד אותה (גם אם זה לא דרמטי כמו מישהו שסוחט). ועל זה את באה ומפעילה עונש. מה פתרת? איזה תהליך קידמת? מה שיחררת? מה הקלת? הרי בגיל 13 אני מניחה שהידע התיאורטי בדבר איסור הגניבה כבר קיים (אחרת לא היתה מסתירה - בני 4 לא מסתירים את גניבותיהם). אז העונש שלך לא מוסיף מידע חדש, רק כעס עליה ומצוקה נוספת עליה.
אגב, העיקר בעיני הוא לא עונש או לא עונש, אלא יותר הראיה של הסיפור הזה כהזדמנות למשהו חדש בקשר ביניכן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|