גם אצלי העברנו אותו למיטת מעבר לאחר הולדת אחיו הפצפון... נו, יש נקודת דמיון :) אלא שהוא היה כבר למעלה משנתיים וחצי, ועכשיו כבר בן שלוש וחצי, כך שגם אם הוא לא מוכן עדיין, נראה לי לא לעניין להשאיר במיטת תינוק, מה גם שהוא יודע לצאת ממנה.
בדברייך גרמת לי לשחזר את אופן ההרדמה עוד כשישן במיטת התינוק. זה ברור שמדובר בדפוס שממשיך מאז, כי עד גיל מאוחר מאוד הוא נרדם בהנקה (אפילו כשעבר כבר גמ"ל), ואם זיכרוני אינו מטעני, אחר-כך למד להירדם עלי ללא הנקה, ובהדרגה העברתי להירדמות במיטה בנוכחותי.
משמעותי לי לשחזר את זה כדי לבדוק אם אפשר להגיע וללמוד הירדמות עצמאית יותר בגיל צעיר יותר, כי הדפוס הזה הולך כנראה לעבור הלאה גם לאח הצעיר יותר, שכרגע נרדם ברוב המוחלט של המקרים בהנקה, וגם עדיין מתעורר ברוב הלילות לינוק. כפי שכתבתי בעבר, אני מזדהה עם הצורך שלך לזמן שקט בשעות הערב, והייתי שמחה, אילו ילדיי הקטנים לא היו זקוקים לי לפרק זמן ארוך לפני השינה, אך כרגע אינני רואה דרך (נעימה) אחרת לעשות זאת.
ברור שהרבה נובע מהשדר של ההורים, ואני צריכה לחשוב אם יש משהו שאוכל לשנות (אם לא מאוחר מדי בהתקרב גיל שנה... נו, אולי בילד הבא...), אבל בהחלט יכול להיות שיש משהו באופי של הילד עצמו: אחת התאומות שלי דומה לבתך, בכך שגם היא יכולה להחליט לפרוש לשנת צהריים באופן עצמאי, וגם בערב היא מבקשת לישון הרבה פעמים, בעוד אחֶיה חוגגים, אלא שבניגוד לצהריים עם רדת החשכה, היא מעדיפה בד"כ שיהיה מי שילווה אותה למיטה.
תודה על החומר למחשבה!
|
תוכן התגובה:
|