עדיין לא הספקתי לקרוא את הקישורים, אבל יש לי תגובות כמה דברים שכתבת.
קודם כל, סליחה אם פירשתי לא נכון את הקטע הקודם שהפנית אליו. הבנתי שאת מתכוונת, שאי אפשר לדרוש באופן ישיר משהו שלא מקובל (כרגע) על הצד השני אלא אם זה באיומים, שכמובן נעדיף להימנע מהם כדי שהדברים ייעשו מרצון ובאהבה.
ספציפית: בכלל לא התכוונתי שבן השלוש וחצי יירדם לבדו. אני קוראת אתו קריאת שמע, שרה לו שיר שהוא בוחר ויושבת בחדרו עד שיירדם (מתפללת או קוראת לאור מנורת הלילה או מקפלת כביסה או מיניקה). העניין הוא שגם כשאני שם, הוא מחליט לפעמים לבדוק את הגבול ויוצא מהמיטה, ואז אני ממש צריכה להחזיר אותו ולהחזיק אותו במיטה, עד שהוא מבטיח שלא לברוח, הבטחה שעולה מתוך אי הנעימות שבריתוק הפיזי. וזה מצער אותי בשביל שנינו לסיים ככה את היום. ולפעמים בינתיים אחיו צורח במיטה, כי אני לא פנויה להחזיק אותו. :(
ובעניין המכות: הבעייתיות הגדולה בקשר בין אחים אצלנו היא בין הבכורה שלי לבין התאומה הוורבלית יותר שלי. דווקא בין הבן לתאומות יש קשר טוב, והם מרבים לשחק יחד בהרכבים שונים, אלא שלפעמים מופיעה אלימות (לאו דווקא מצדו), ואני רוצה ללמד אותם דרכים אחרות לפתרון בעיות. עוד בהקשר זה: הרושם שלי הוא שלפעמים האלימות של בן השלוש וחצי היא לא אלימות במובן הלוחמני שלה. הוא כאילו צריך להוציא אנרגיות פיזיות או להשתולל ולהביע חיבה גופנית באופן לא מווסת מספיק ואז מכאיב לאחיותיו. וזאת על אף שהוא גם יודע לחבק ולנשק בחום ובעצמה חזקים ונעימים כאחד.
כתבת שאני עלולה להתאכזב מהיעדר פתרון אינסטנט. היה נחמד לקבל תשובה ממוקדת וממוספרת, שלאחר שאפעל לפיה אקבל את התוצאה המיוחלת, אבל כבר גדלתי ולמדתי, שבדרך כלל דברים לא עובדים ככה. כן הייתי שמחה למעט פירוט בהקשר של העבודה על הקשר בין הילדים, גם אם הכוונה לשינוי תפיסתי או התנהלותי מצדי.
תודה על הרמת הכפפה!
|
תוכן התגובה:
|