אם הבנות - אין לך מושג כמה את מרגשת אותי. זה הסימן הכי מוצלח לתהליך טוב - כשהוא משפיע על עוד ועוד תחומים, ועל עוד ועוד אנשים מסביב!
עכשיו אלייך 5 ב - 4 יקרה :-)
לגבי ההשארות שלו במיטה (חוץ מזה שנהניתי מהתיאורים הפסטורליים על התפילות וקריאת השמע :) ). קודם כל אני שמחה מאוד שזה איתך בחדר. האם אפשרי שזה יהיה קצת על הידיים? או שזה איזה גבול ששמת לעצמך. אם כן אפשר על הידיים, זה יכול להקל על כל העניין. אם לא, אז באמת כנראה שאת עושה את מה שבחרת, שזה להחזיק אותו במיטה, אבל השאלה היא אם אפשר שזה יהיה באהבה, ברכות, בחום, בחיבה. כמו שמחזיקים ילד כששמחים ואוהבים איתו. בלי כעס על זה שהוא יוצא (נקודה לא פשוטה, ברור לי). אבל אולי תוכלי לגייס מתוכך איזה מקום חם כלפיו גם ברגע הזה. הוא סה"כ מלא חיים ורוצה להמשיך עוד את החוויות שלו. אז האם אפשר למצוא בתוכך את היכולת להחזיק אותו במיטה באהבה. לא יודעת אם צריך שהוא יבטיח לא לצאת. הוא מבין מתוך המעשים שלך את מה שקורה פה, שהוא צריך להיות במיטה, ואם הוא יוצא את מחזירה ומחזיקה. יתכן גם שההחזרה למיטה ושתחזיקי אותו באהבה יהיה נעים לו פיזית, והוא יחפש את זה, ואז השאלה היא אפשר לספק לו את זה בלי שיצטרך לצאת מהמיטה. כלומר האם אפשר לקרוא או להתפלל עם יד רכה מונחת עליו כל הזמן, גם בלי שהוא יוצא. עוד דרך שבה הקונפליקט פשוט יעלם.
חוץ מזה, מדוע אי אפשר להחזיק את אחיו באותו הזמן? צריכה להמצא (לטעמי) דרך להתייחס תמיד לילדים צורחים, גם אם נגיע למצב שבו אנחנו מחזיקים באותו זמן שני ילדים צורחים. העיקר (שוב לדעתי) שילד צורח יקבל מגע פיזי ותשומת לב, גם אם זה יהיה המינימום שנוכל להציע לו. אני מדמיינת את עצמי בוכה. קודם כל אני רוצה תשומת לב. זה יהיה טוב גם אם לא יהיה שום פתרון.
לגבי האלימות שלו. כמה אני מתחברת לעניין הזה שהקטן לא בהכרח רוצה לריב. הוא רוצה לחבק ולהשתולל. הקטע שכתבתי על זה מאוד רלוונטי. נגמר לי כרגע הזמן אבל אני מזמינה באמת, אם לא הספיק לך מה שכתבתי שם בקטעים שהפניתי, תשאלי אותי שוב. ואני אתייחס שוב.
חיבוקים :-) סאלי
|
תוכן התגובה:
|