גם אני לא מכירה את הנהלים ומי אמור להגיד לך מה, אבל ארוע כזה, אפילו שמה שהילד השני עשה מאוד מכעיס, הוא ארוע קיצוני, שהעיקרי שנפגע ממנו הוא *הבן שלך*. תחשבי כמה קשה היה לו עם מה שקרה אם הוא הגיב כך ואם אי אפשר היה להרגיעו בשום צורה, ולכן, אני גם חושבת שכדאי להעניק לו איזה שהוא טיפול רגשי. זו ממש לא בושה! ואל עלבון! ולא עונש! זה יעזור לבן שלך.זה לטובתו! יש כל מני טיפולים רגשיים; תרפיה באומנות, בבעלי חיים,עיסויים ועוד. גם פסיכולוג ילדים זה לא נורא כמו שזה אולי נשמע. זו יכולה להיות חוויה מאוד מחזקת ומפתחת עבור הבן שלך. תחשבי עליו, שצריך להיות כל יום כמה שעות עצמאי, וכרגע יש סיטואציות (יום יומיות במידה מסויימת) שעדיין אין לו את הכלים להתמודד איתם. אני מבינה את הכעס והעלבון שלך, המורה היתה נוהגת יותר בחוכמה אם היתה מתייחסת באמפתיה לבנך (ואליך), ופונה אליך בנושא אחרי שנרגעת, אבל לעניינו של דבר - נשמע שהיא צודקת, וכדאי לחזק את הילד. לא אהבתי את הניסוח של פנינה על "בת סמכא" ו"להקדים תרופה למכה". זו לא מכה, זו ברכה, וזה הזמן שלך לתת אותה לבן שלך.
בהצלחה, תמר
|
תוכן התגובה:
|