|
2/2/2011 23:03
|
בעילום - זקקה לדעה
|
מאת:
|
|
סוי וכולן - מה חשוב לכן שבית הספר יתן?
|
כותרת:
|
משום מה הצחקת אותי. התיאורים שלך והניסוחים שלך. לא יודעת מה בדיוק לומר לך. עצם זה שמה שהיה למנהלת לומר בטן צועק שהוא יפסיק לכעוס כי אחרים לומדים פה והוא מפריע גורם לי לחשוב שיש דגש על לימודים ולא על חיי הרגש. אני חושבת שאת מקלה ראש בעצם פרטיה מקרה: ילדים בגיל הזה נישוקים וכו' זה הלוא עניין רציני. השד יודע למה הוא סיפר לילד הזה. הוא אכן חשב שהוא ישמור סוד. אולי לא ביקש ואולי ביקש לשמור סודו. כך או כך אם לא ביקש התכוון שהסוד ישמר ולראשונה בחייו חווה על בשרו את ההלם של מה שקרה. אני בהחלט מבינה את העוצמה של הזעזוע. אני עצמי אדם מאד אמוציונאלי שלא מתרגש מהאמוציות של עצמו. כך שאני רואה את ההתפרצויות כעניין ריגשי (טוב אני לא מרביצה או לא זורקת חפצים אך אני גם לא בת 7...) ולא עושה מהן עניין שיפוטי. כמו שיש אנשים מאד יצירתיים יש אנשים מאד אמוציונאלים. אמוציות באופן כללי זה עניין שאנשים לא תמיד יודעים להכיל. גם מבוגרים בינם לבין עצמם. אך כשיש מבוגר אל מול ילד יש לי ציפיה שתהיה נכונות ועניין להכיל היבטים אמוציונאלים. את שואלת אותי איך? לא יודעת. את הבירור שהמחנכת עשתה בהפסקה היא יכלה לברר גם בעת השיעור לא? אבל השיעור נחשב חשוב יותר. אני חושבת שילדים יכולים ללמוד גם באירועים כאלו. לא?
ומה חשוב לכן שבית הספר יתן - עוד שיעור בתורה או שאם קורה מקרה כזה - להפעיל שיקול דעת ולזרום עם מה שהחיים העלו. אני שואלת בפשטות לא שאני בטוחה בתשובה או משהוא. אבל אולי יש מי שחושב על חשיבות הלימוד העיוני גרידא.
ולשאלתך סוי - אחת לאיקס זמן יש אירוע מחולל. לצורך העניין אחת לחודש.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|