|
3/2/2011 19:30
|
תיתי רופאת שיניים
|
מאת:
|
|
בעילום, לכבוד הוא לי.
|
כותרת:
|
אני צריכה לחשוב על זה. מה שרק קופץ לי לראש, זה לתת לילד כלים להוציא כעס ותיסכול בדרך אחרת. לדבר איתו בשיא הרצינות ולהסביר, שיש אמות מידה התנהגותיות שאינן מתקבלות, גם אם מתעצבנים. אם יעזור בעידנא דריתחא? אי אפשר לדעת. בעיקר צריך להתאמן על זה בבית בסיטואציות של התפרצות. למשל: מותר לבכות, אסור להשליך חפצים. מותר לצאת החוצה לשתות מים, אסור לצרוח. תראי אם זה עובד.
ואני מבינה לגמרי את התחושה המחורבנת, אומרים לך פתאום "הילד בעייתי". כאן לא הילד בעייתי. התגובה כן. תלמדי אותו תגובה לא בעייתית. תחזקי תגובות "מתקבלות" ואל תתייחסי לתגובות לא טובות. כך אני עושה כשהילדה שלי פורצת בבכי מר, כשקורה אסון לאומי, כמו טעות בנגינה.
אני לא יודעת אם הייתי רצה לאיבחונים וייעוצים. את שם, ורק את יודעת אם באמת יש בעיה רצינית או לא. ואם אפשר להתמודד בעצמך או שאת זקוקה לסיוע מקצועי. מסיטואציה אחת אני לא יכולה להסיק מסקנות
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|