|
3/2/2011 23:21
|
רונה
|
מאת:
|
|
בעילום יקרה,
|
כותרת:
|
קודם כל אני אתחיל מזה שיש לי תחושה חזקה מאוד שאני מזהה מי את אז את מכירה אותי ואני אותך. את ממש לא ברשימה שחורה וכל כך כואב לי שאת מרגישה ככה ועוד יותר כואב לי כי אני מרגישה אשמה בזה.
תשמעי יכול להיות שלאחר לבטים והתחבטויות בחרת במסגרת שלדעתך התאימה לבנך...אבל טעית. את הרי חוזרת ואומרת שקשה לו, שעמוס לו, שזה נוקשה וקר ותחרותי ואין לו זמן להיות ילד. בהנחה שמה שאת אומרת הוא נכון גם ללפני האירוע הזה ואם אני מבינה נכון אז הוא תלמיד כיתה א - זה זמן טוב לשקול מסגרת אחרת פחות תובענית. לגבי הילד שלך - אני אשמח לשמוע בהמשך על עיבוד החוויה מהצד שלו. אני אגב בד"כ לא מחכה יותר מיום כי אחרת "אין עם מי לדבר". לגבי העזרה והדרך להרגע - ברור שמי שהציע לו את חבל ההצלה - המוכר והבטוח - אמא ואבא הוא זה שיעזור לו יותר מכל. אני חושבת שאולי כאן הבעיה ואני מתייחסת כאן גם למה שכתבת בהתייחס להוצאת ירדן מהכיתה. אני אסביר: אצלנו בבית כשירדן מאבד את הכיוון (בסדרי גודל שלנו ולא נכנס כרגע למה הם) הוא נשלח לחדר להרגע.אני מצפה ממנו לנסות להרגע.בהחלט. לשבת בחדר ולחשוב על מה שקרה ולהבין מה עשה במה שגה ולהרגע. ב 90% מהמקרים זה עוזר הוא נשאר בחדר ויורד שוב רגוע וטוב לב. ב 10% נותרים זה לא עוזר ואז אני עולה אליו לחדר ומסייעת לו להרגע בדרכים שלנו.אני ואבא פועלים שונה לחלוטין בסצנה הזו. לכן - תשובתי אלייך - אני חושבת שהמורה צדקה שהיא הוציאה אותו מהכיתה.מעבר לחשיבות המשכו התקין של השיעור. יש משהו בעובדה שיש קהל של ילדים (שהצטרפו אליו) שגם משפיע על העוצמות (אין קהל אין הצגה) ושוב ב 90% מהמקרים ירדן היה יוצא וישר נרגע והנה הפעם בגלל השבוע שלפני והדינוזאור האהוב זה לא עזר וירדן המשיך והתפרץ.... ולא נרגע. הוא נרגע רק אחרי שהשיג מבוקשו וניצח בקרב כשהילד השני רץ החוצה מהכיתה ונעלם. אז ירדן נרגע וקלט מה הוא עשה. את לא מבינה את זה שילד בן 7-8 יכול וצריך לדעת להרגע לבד. את חושבת שזה לא נכון לצפות לכך ולכן, אני משערת, לא לימדת אותו לחזור לאיפוס לבדו .אולי בגלל זה הילד שלך לא הצליח להרגע ואת כתבת בהודעתך "אם זה קורה כשאני איתו יכולת האיפוס שלי אותו מהירה. מניחה שהוא מרגיש בטוח איתי ושאני מכירה אותו וזה עוזר." ונכון שזה תהליך וגם אם תלמדי אותו זה לא מבטיח ש... אבל את צריכה לדעת שיש כאן חוסר מסויים שעלייך להשלים. וזה מתחיל בהבנה שלך שיש לצפות לכך מהילד. זהו. זה לא ביקרות, זה לא צקצוק, זה לא התנשאות זה באמת כמו שבקשת "דעה והכוונה" של אמא אחרת , לא אשת מקצוע אבל אמא.
בקשר למנהלת - בהחלט לא מקובל אבל כמו שכתבתי לך בהתחלה- עזבי. כרגע תתמקדי בכם.
ואני בהחלט אשמח לשמוע מה לדרורית יש לומר בנושא. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|