|
3/2/2011 22:49
|
רונה
|
מאת:
|
|
מילכי יקרה, אני כל כך מזדהה איתך
|
כותרת:
|
זה מדהים כמה מהר אנחנו נכנסות לחרדות ומתכננות אסטרטגיות חיזוק לילדים וכבר מתמלאות חששות לגבי הילד תדמיתו, תחושתו ובטחונו העצמי ו...בסוף זה נעלם.בסוף זה חולף כמו שבא.אני שמחה בשבילך שכך היה ושהאירוע לא תפח לממדים אחרים. את יודעת, אני והאיש שני אנשים תחרותיים שהיינו מנהיגים חברתיים בילדותנו עם כל הקושי שמשתמע מכך כי הרי זה קשה להיות כזה ילד. והנה יצא לנו ילד עדין ורגיש , סלחן וחולמני שמחפש את השקט והשלום ילד חייכן ותמים שממש לא מבין את האינטריגות שמתחוללות סביבו. וכמו שהמורה כתבה לו בתעודה "פותר מחלוקות בדרכי נועם... עם יכולת ביטוי מצויינת ושפה עשירה" וכל פעם שיש כזה ארוע של ילד מציק וזה קורה אנחנו נכנסים למגננה מטורפת, בעיקר אני כמובן, ובדיעבד (פרט למקרה הנל) הדברים נעלמים לבד. אני כל כך מבינה את הכפתור שעליו לחץ לך ירדני, כל כך מזדהה. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|