אני מתנצלת אם יצא מהתגובות שלי שנוצרה הפרדה בין הבן שלך לירדן. מצטערת אם נפגעת, כמובן לא היתה לי שום כוונה לפגוע.
קראתי שוב את התגובות שלי עכשיו. אני לא חושבת שהילד שלך פסול, פגום או בעייתי, אני בטוחה שהוא מקסימון, וגם ממה שכתבתי למעלה לא משתמע שהוא בעייתי, אבל כן נראה לי שיש לו בעיה אחת, קושי אחד של קושי בויסות רגשי, כמובן תלוי באיזו תדירות ובאיזו עוצמה זה מופיע, אבל זאת בעיה שכדאי לטפל בה, ולאיזה ילד אין בעיה כזאת או אחרת ? אני לגמרי אומרת את זה כאמא שלכל אחד מהילדים שלה יש בעיה משלו, ונכון שאף פעם המורה/גננת לא קראה לי לשיחה על זה אבל רק בגלל ששבוע לפני תחילת השנה אני תמיד מבקשת שיחה ופורסת את כל טווח הבעיות ואת המצב על כל מורכבותו.
והתגובה שלי לירדן, שהצדיקה את התנהגותו, קודם כל אי אפשר להשוות כי באמת אני "מכירה" את ירדן כבר שנים ויכולה להגיד עליו שהוא מקסים. אבל מעבר לכך הוא מאוד נגע ללבי, כי כמו כולן כאן גם אני כתבתי מתוך המקום הכואב שלי. הבן שלי (גם הוא רגיש מאוד, וכן, גם הוא מחונן (-: ) השנה חווה הצקות של ילד אחר, שבמשך שבוע הציק לו, קרא לו חנון, ועוד כלמיני, ובסוף השבוע, במסגרת מפגש חברתי מחוץ לבית הספר, "שם לו רגל" והבן שלי השתטח על הרצפה. לא יכולה לספר לכן מהי רמת התסכול, חוסר האונים, הבן שלי כל כך בכה, לא הבין למה ומאיפה זה בא לו, והפחדים שלי הרקיעו שחקים, החשש שהמצב הזה יתקבע, בעיקר שהבן שלי כאילו השלים עם גורלו, כי לתפיסתו הוא באמת חנון והוא קרא בספרים איומים לצערי התגלגלו לידיו, שאת החנונים מכפכפים וזה גורלם. אתן לא יכולות לתאר לעצמכן את התחושה, את הכעס, והדבר שהכי ניסינו לעשות הוא לחזק אותו, להוציא אותו מהמקום של חוסר האונים, וכן, חד וחלק, בעלי התחיל לאמן אותו בללכת מכות, דבר שהוא לא חלק מהתרבות המשפחתית שלנו, גם לא כמשחק, ואולי מאוד חבל שלא נהגו לשחק ב"ללכת מכות" כל השנים, כי כשהילד שלי שם ומבחינתו הוא חסר אונים, זה נורא. והפחד שהמצב יתקבע, ממש משתק. אז כמובן דיברתי עם המורה (שנקודתית לא יכלה לעשות כלום כי הארוע המשמעותי קרה מחוץ לבית הספר), תכננתי גם לדבר עם האמא של הילד אם הדבר יימשך, ודיברתי עם הבן שלי, הדרכתי אותו להתעלם, אימנתי אותו ביצירת פרצוף אדיש, וכאמור אימוני מכות אם זה לא יעזור, וניסיתי לחזק את הדימוי העצמי שלו ולשבור לו את תמונת יחסי הכוחות שיצר. דיברתי גם הרבה על כך שהילד השני פועל מתוך חולשה, מתוך רצון ליצור לעצמו מעמד בכתה על חשבון מישהו אחר, ושתפקידו של הבן שלי לא לאפשר לו לעשות את זה על גבו. הסברתי לו שהוא מחפש מישהו חלש, והוא צריך שלא להפגין חולשה מולו.
בסופו של דבר, הדברים פחות או יותר הפסיקו לאחר הארוע הזה, ולשמחתי כל הסרטים שהרצתי בראש התבדו. אני חושבת שהתגובות האדישות שלו כן סייעו להתרחקות של העניין. אבל...כשקראתי את הסיפור של ירדן, זה הפעיל אצלי את הכפתור הזה, הרצון שלבן שלי היו את הכוחות להחזיר בכל העוצמה לבריונות שמולו, ומה שראיתי זה תגובות שמדכאות את היכולת הטבעית הזאת של הילד להגן על עצמו, מה שממש עורר אותי להגיב.
|
תוכן התגובה:
|