|
6/2/2011 10:20
|
בעילום
|
מאת:
|
|
רונה תודה - קיבלתי ולקחתי (את החיבוק:) ) ולגליה מפעם
|
כותרת:
|
גליה יקרה, גמרת אותי.
פשוט פרצתי בבכי ועדיין כותבת עם הבכי הזה. בכי של התרגשות עצומה מכל מה שעברת ואיך שעברת, בכי של מי שזוכרת את הבן שלך בגן הפתוח ולא היה לי שמץ של מושג מה התפתח עם השנים, בכי של הצדעה לאם - אנחנו הנשים שאיננו יודעות אילו אתגרים עצומי מימדים יזמנו לו חיי האימהות שלנו וכמה כוחות נפש ויכולות מם הגבוהות שביותר, עלינו להפגין כדי לתת את המענה הנכון שכולל גם עמידה מול כוחות איתנים שפועלים באופנים הבירוקרטים הברקודים - חסרי זהות אישית ושתמיד יודעים הכי טוב.
אני מרגישה שבצורה עוצמתית וגדולת מימדים הסברת את נקודת המוצא של האמא לילד החריג, שאינו בתלם. האימהות האלו שייכות לקבוצה שונה מרוב האימהות שכתבו פה גם אם מכוונות טובות. וזה לא משנה שהילד שלי לא נמצא על הספקטרום הקיצוני.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|