|
2/2/2011 23:26
|
רונה
|
מאת:
|
|
הילד שלך מזכיר לי את ירדני
|
כותרת:
|
ילד חולמני ומהורהר שחולם לו חלומות, זוכר אותם, מושפע מהם, מספר לי בפרטי פרטים ולעיתים מספר לחברים. ילד שבשבילו נאמנות של חבר זה דבר חשוב והוא כזה רגיש שבגידה כזו כואבת בהחלט היתה פוגעת בו קשה והוא היה בוכה ונעלב ועצוב ואפילו כועס אבל...האלימות המתפרצת כאן היא בעיה יקירתי.האלימות של להרים יסא ולפגוע פיזית בילד אחר היא מסוכנת לו ומחייבת התייחסות שלך. למרות הדימיון שאני רואה לירדן אני לא רואה מצב שהוא מגיע לזה - להרים כיסא על ילד. הנה דוגמא: היה ילד שהתנכל לו - למחמל נפשי יום יום במשך שבוע.סתם בלי סיבה המציקן של הכיתה.ודיברתי עם המורה ושלחתי סמס ודיברתי איתו שיתעלם שיתרחק שלא ירד לרמה וכך הוא עשה. במשך שבוע. ואז הילד התגרה בו בשיעור אומנות וכשירדן התעלם הוא ניגש אליו ושבר לו דינוזאור מחימר. על הדינוזאור האהוב הזה מחימר ירדני סיפר לי כבר כמה שבועות , כל שיעור, וכמה הוא מחכה להביא אותו הביתה ואיך ברור שאני אתעלף מהיצירה המהממת שלו. ובדיוק באותו יום שירדן סיפר לי בבוקר שהוא "יביא היום את הדינוזאור" בא הילד הניבזי הזה ושבר לו את הראש מחימר. והוא בכה וכעס ונעלב ולמרות שחברו הטוב הרגיע אותו ורץ לחפש דבק ירדן התיישב על הריצפה ובכה ובכה ואז כשראה שהילד השני צוחק חטף קריזה.אבל קריזה אמיתית. נעמד על רגליו קרא לו שמן ומסריח ומגעיל ואמר לו שהוא לא מצחצח שיניים והוא מזיע ודוחה והכל בצרחות ובבכי והמורה השתיקה וירדן לא שמע והמשיך והרבה ילדים צחקו והצטרפו לקללות ואז היא הוציאה אותו החוצה והוא חזר ופתח את הדלת והמשיך להפריע ולקלל עד שהילד שהשני בכה וכשהוא בכה הוא צרח לו מחוץ לכיתה תבכה תבכה יא שמן ומסריח עד שהילד מהבושה חטף קריזה וברח החוצה למזלי לא בשביל להרביץ לירדן אלא בשביל להתרחק מצחוקם של שאר הילדים. ואז ירדן נרגע. חיכה שהשיעור יסתיים ניגש למורה וביקש סליחה ואמר שהוא לא יודע מה קרה לו. ואז הלך למחנכת מיוזמתו וסיפר לה הכל ושוב ביקש סליחה. וכשבאתי לאסוף אותו איך שנכנס לאוטו שאלתי אותו איפה הדינוזאור והוא בכה חצי שעה וסיפר לי הכל עם דמעות (וכמה דמעות גם ירדו לי כמובן) ואז הגיע הביתה מותש ועייף ואמר לי שהיה לו קשה והוא מרגיש מותש והוא ישן באותו יום צהריים לראשונה מזה 4 שנים. פשוט קרס בסלון. וכשהתעורר אמר לי שהוא ממש הרגיש עייף ומזל שזה היה בשיעור האחרון כי היה לו קשה.
ולמה אני מספרת לך את זה ? כיכשהוא ישן המחנכת דיברה איתי והמורה לאומנות דיברה איתי וכל מה שהם הדגישו זה שהוא מיוזמתו הבין שטעה והוא מיוזמתו בא והתנצל והבין שאיבד כל גבול.
ובסיפור שלך הכואב כל כך - לא כתבת...מה הבן שלך מרגיש לגבי הסיטואציה הזו. מה הוא חושב על אובדן השליטה.כמה לו קשה היה כשניסה להרגע.
אני חושבת שאת צריכה כרגע להתעלם מהבעיה של ביה"ס ולהתמקד בילד שלך. להבין ממנו מה עבר עליו ואיך הרגיש ולנסות לתת לו כמה שיותר מהר כלים טובים יותר להתמודד עם קושי כזה. בהצלחה רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|