|
3/2/2011 19:55
|
אסנת
|
מאת:
|
|
רק עוד מילה
|
כותרת:
|
הדיון כולו נגע לי בנקודה רגישה. כאמא לילד שגם הוא רגיש ברמות-על, אני יודעת איך מרגישה אמא שהגננת אומרת לה שהילד לא בסדר. זה מעורר זעזוע דאגה וחרדה. למי שלא היה שם קשה להבין.
ממרחק של כמה שנים אני יכולה להגיד שלמדנו שני דברים חשובים. אחד, לילד כזה צריך למתן עומסים. וזה אומר - לצמצם חוגים, למנן ביקורים של חברים. להשאיר מספיק זמן לפנאי ובטלה, (זה לא באמת בטלה זה רק זמן ללא לחצים), ולהיות עם הילד בבית מספיק זמן. דבר שני זה הדאגה של ההורים. אני חושבת שאת פירשת לא נכון – כאילו את אשמה בבעיה הרגשית של הילד כי את לחוצה. לא, זה לא זה. אבל בהחלט המצב הנפשי שלך משפיע על הילד. במיוחד ילד רגיש כמוהו שהוא כמו סיסמוגרף. גם אם את לא מדברת הוא מרגיש אותך. עצתי היא פשוטה – למדי את עצמך לדאוג פחות. איך שאת מבינה, איך שאת יכולה, אבל תראי שזה יעזור לא רק לך אלא גם לו. המון בהצלחה. אני בטוחה שיהיה בסדר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|