|
3/2/2011 23:26
|
סוי
|
מאת:
|
|
בעילום יקרה, משהו שחשוב לי לומר לך -
|
כותרת:
|
הרצון שלך שיהיה מחוץ לכיתות מבוגר שיכיל את אותו ילד שמוצא מהכיתה, הוא לא רק נכון ולגיטימי, אלא גם קיים כהמלצה בספרות המקצועית. אני קראתי על כך בספר "לגדול אחרת" של פרופ' רונית פלוטקין, שמדבר על ילדים עם הפרעות קשב ולקויות למידה, אשר חלקם מאד אימפולסיביים, ואין להם יכולת להתאפק ולדחות סיפוקים כמו לילד רגיל, והם מרבים להסתבך במקרי אלימות והתקפות זעם ומוצאים מהכיתה לעיתים קרובות. ברוב בתי הספר ילדים אלה מוצאים ל"כיתת שקט" או "כיתת עונש", או מסתובבים לבד בביה"ס מה שמסכן אותם מאד. היא כותבת שצריך להיות איש מקצוע בבית הספר, שהוא מהתחום הטיפולי, ושתפקידו יהיה להיות מחוץ לכיתות בזמן שלומדים בכיתות, ולקבל את אותם הילדים. (אני כותבת מהזיכרון וייתכן שאני לא מדייקת בפרטים). אני בזמנו מאד מאד התעניינתי בעניין הזה כשהיתה בעיה עם אחד הילדים בכיתה, ואפילו שלחתי מיילים למשרדה של הפרופ' על מנת לשאול האם קיים בארץ בית ספר שבו ההמלצה הזו יצאה לפועל. התשובה שקיבלתי היא שלא ידוע להם על בית ספר שזה מתקיים בו. מה אומר לך - הלוואי והיו קיימים בבתי הספר משרות לצוות טיפולי שכזה, מישהו שיהיה שם עבור הילדים האלה שכל כך קשה להם, וגם לאלה שזה קורה להם מידי פעם. אני בטוחה שהרידיה ברמת האלימות והשיפור באקלים הבית ספרי היה משתנה ללא הכר. מי יודע - אולי בדור הבא הכל יראה אחרת ובית הספר של הנכדים שלנו יראה אחרת, כמו שהיום היחס לילדים עם קשיים לא דומה למה שהיה לפני שנות דור כשאנחנו היינו ילדים (כשלא ידעו מה זה "הפרעת קשב" או "לקות למידה" וכל ילד שלא עמד בקצב חטף עונשים וצעקות כי הוא "עצלן") בינתיים לא נותר לנו להתמודד עם מה שיש הכי טוב שאנו יכולים, וגם להבין שמה שיש הוא לא כל כך רע. הילד רק בן 7, משערת שבכיתה א', ואולי בעוד חצי שנה או שנה הדברים ישתנו ויתהפכו והכל יראה כמו זיכרון רחוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|