ממש לא התכוונתי. אין לי שמץ ביקורת על אף אחת מהמגיבות, ובטח שלא על רונה. אני מצטערת אם הובנתי שלא כהלכה. לא השתמשתי במילים כמו "מצקצקות" וכו'. נדמה לי שכל אחת ניסתה לעזור, מהפרספקטיבה שלה.
אני חשבתי שהדיון התקדם למקום שלא יעזור לפותחת ההודעה, זה הכל. כי מבלי משים, נוצרה ההשוואה.
הדבר היחיד שחשבתי הוא שישנם מקרים בהם אי אפשר לקבל עצה ממי שלא היה שם, במקום הזה. אני כן חושבת שרגע כזה, שמורה בא אל הורה ואומר לו: לילד יש בעיה, הוא זקוק לטיפול- הוא רגע מאוד מאוד קשה, עם טונה אמוציות, ומי שלא היתה שם לא יכולה להבין. שנית, במידה ואכן קיים קושי, ישנה התלבטות אדירה פנימית של איך להתמודד מול זה. בהתלבטות הזו נדחקים המון רגשי אשמה מחד וכעס מאידך. ומהטעם הזה אני הרגשתי שהדיון הפך ללא- תומך עבור פותחת ההודעה, כיוון שהמסר העיקרי שלו היה שיש כאן בעיית גבולות, וגם, באופן בלתי מכוון, נהיו פה שתי דמויות ילדים- האחד שמתמודד והשני שלא. וההתפתחות הזו היתה לא תומכת. כיוון שיש לי לא מעט ניסיון בתחום, הרגשתי הזדהות.
לצד זה אני מודה שיש לקחת בחשבון שכל מי שכותב, כותב על עצמו. כך אני, וכך כולנו.
ומאילינה- אני לא יודעת..האם היית כותבת את תשובותייך המנוסחות, הרגישות, המזדהות, לולא "רגישות היתר"? לא בטוח. לכל תכונה ישנם צדדים פחות טובים, אבל אני, על כל הפגיעות שלי, מבכרת בסופו של דבר את הרגישות, עם כל החבילה.
|
תוכן התגובה:
|