|
4/2/2011 09:35
|
לימורית
|
מאת:
|
|
דיעה שונה
|
כותרת:
|
בעילום יקרה, אני מאוד מבינה אותך ואת תחושת התסכול שלך בדיון הזה. עם זאת, אני מסכימה עם חלק מקודמותי לגבי הצורך בהכוונה מקצועית ועזרה לך ולבן שלך. את חייבת להבין, שעזרה כזאת יכולה רק להועיל לכם. ברגע שתוכלי לראות מבעד למסך הכעס שיש בך על בית הספר - תביני שיש צדק בדברים. לעניות דעתי את מתבצרת בעמדתך הן בשל העובדה שהרגשת מותקפת והן בשל העובדה שייתכן שאת נמצאת במצב של הכחשה לגבי מצבו של הבן שלך. וזה לגיטימי ונורמי. לכן, היה עדיף שנשים שעוסקות במקצוע יגיבו ויאירו את עינייך מאשר שיכתבו לך תגובות שיפוטיות שרק יגרמו לך להתבצר עוד יותר בעמדתך.
לגבי המקרה האמור, לא ניתן להשוות בכלל בין המקרה של הבן של רונה לבן שלך. בעיני, לא היה צריך להביא את הדוגמא הזו שרק הובילה אותך למקום של מגננה והגבירה את חוסר הביטחון שלך. זה לא נעשה במתכוון, בכך אין לי ספק, אבל נוצרה סיטואציה שגרמה לך להרגיש ש"את והבן שלך לא בסדר".
אם ננסה לנטרך את ענין הילדים: הבן שלך וירדן. אין אנו נודעים איך היתה מגיבה המורה של הבן שלך להתפרצות של ירדן ואין אנו יודעים איך בית הספר של ירדן היה מגיב להתפרצות של הילד שלך. מדובר בבתי ספר שונים, בתמהיל חברתי אולי שונה, באופי שונה של מורות ומנהלות בתי ספר ולכן אני לא רואה כאן שום מקום להשוואה.
לגבי בית הספר: נכון שבית הספר הוא מקום שלומדים בו, אבל אין ספק שעל המורה להיות קשובה ורגישה לצרכים הנפשיים של כל ילד ונראה לי תמוה שזה לא ברור מאליו. במקרה שלך, המורה, בכנות מוחלת הודתה בפניך שאין לך את הכלים או הכישורים לעזור לך או לבן שלך ודווקא אני חושבת שאת כן תוכלי למצוא אצלה אוזן קשבת ועזרה והכלה בהמשך. התגובה של המנהלת בעיני - היתה לגמרי לא במקום.
מחזקת את ידייך, לימורית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|