איכשהו הדיון הזה, כמו כל דיון מעניין, הפך למשהו אחר. הנושא- איך להתמודד עם "אחרות" של ילד. נושא כל כך מורכב. עם זאת, למען הגילוי הנאות, צריך לקחת בחשבון שהעמדה שלי נכתבה כמי שעברה טלטלה ממשית ומתמשכת עם הנושא הזה, בתהליך אבחוני ארוך שבסופו הוכרע שלבן שלי יש תסמונת אספרגר, לקות על הסקאלה האוטיסטית. במובן הזה, התגובה שלי באה ממקום של מצב קיצון, ואני בטוחה ש"בעילום" תוכל בסופו של דבר, באמצעים פשוטים הרבה יותר משלי, להתמודד עם הקושי ולמצוא את האיזון. הו, אני מצרפת לך פוסט שכתבתי לפני שנתיים. רק לאחרונה חזרתי לפה שוב. אני מקווה שזה מבהיר את הגישה שלי, שאינה ביקורתית או לוחמנית, אלא רק מכירה בקושי שהיה ל י כאמא, להתערות ולהתמודד עם אמהות לילדים "רגילים". אגב, זה חלף עם הזמן ועם שכוח החרדה. אני באמת באמת שלמה היום מאוד מאוד עם בני, ילד מטריף וחברותי ויוצא דופן בכל מובן,ומאושרת עד מאוד. http://www.leida.co.il/message.asp?qt=52203
|
תוכן התגובה:
|