|
5/2/2011 21:34
|
בעילום
|
מאת:
|
|
ללא עכשיו ועל הדרך גם לגליה מפעם וללימורית ולתיתי ועוד נשים טובות לב
|
כותרת:
|
שהצליחו לתמוך בי ולחזק אותי. תודה גם לכל האימהות שמזדהות איתי והתכוונו להאיר את עיני. ותודה לכל האימהות שלא מזדהות איתי וגם התכוונו להאיר את עיני.
ולרונה, חיפשתי כדי להתחיל להתמודד וללמוד את הנושא לעומק חומר בנוגע להתפרצות ילדים במסגרת החינוך. הנה קטע מתוך מאמר שנמצא באתר של הסתדרות המורים:
"הפסקת ההתנהגות – כאשר הילדים מתחילים בהתנהגות הפרועה יש להפסיק אותה מיד, אבל לא לשלוח אותם ל"עונש" או "להירגע", כי במצב כזה הם אינם מסוגלים להשתלט על עצמם....
הסבר ללא כעס – כדאי לא לכעוס, אם כי זה קשה מאוד. חשוב, במקביל לאחיזה, לומר משפט, כגון: "אני לא אתן לך לפגוע/להרביץ/להרוס!". יש להגיד את הדברים בתקיפות, בצורה ברורה ביותר, אבל לא בתוקפנות או בכעס. יש להחזיק את הילדים הנסערים צמוד לגוף ולא לשלוח אותם להירגע, כי במצב זה הם אינם יכולים להירגע בעצמם.....
לכן אני לא מזדהה לא עם המורה לאומנות שלך ולא עם המנהלת שלנו:)
אבל כן השתכנעתי שעלי להתערב בצורה אקטיבית באופן שבו הילד שלי יכול להכיל אכזבה וצער וכך אעשה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|