עדיין נסערת או נרגעתם כבר?
רק למען הפרוטוקול, אני לא חושבת שמה שקרה זה סוף העולם. אני יכולה להבין אותו. כנראה שהבגידה החשיפה והבושה גרמו לו להתפרק. נכון, בעוצמות לא מקובלות אבל בכל זאת, מדובר בילד בן שבע, והתפרצות בסדר גודל כזה בבית הספר לראשונה השנה אם אני מבינה נכון, כך שסך הכל לא מדובר בטרגדיה.
את דברי המורה אני מציעה לך לקחת כפשוטם, כמו שכבר אמרו לך לפני.
מעבר לכך, אני מרגישה שאת נמצאת כרגע בהיסטריה, בדאגה, בחרדה לגבי השתלבותו בבית הספר. תביני שכמו שאת עכשיו, היכולת שלך לתמוך בילד היא מוגבלת.
מה את יכולה לעשות כדי להרגע, לצאת מהחרדה, לחזק את עצמך? איזו תמיכה יש לך? אמא? אחות? חברה טובה? מישהו שיעזור לך לראות דברים בפרופורציה, שיהיה איתך.
אם אין אז אולי פסיכולוג טוב (בשבילך לא בשביל הילד). אני באמת חושבת שההורים הם אלו שיכולים לעזור הכי הרבה לילד, אבל בשביל זה הם צריכים להיות מחוזקים בעצמם.
בהצלחה לכולכם ויהיה בסדר.
|
תוכן התגובה:
|