אני איתכן לגמרי בכל מה שנאמר לגבי פותחת ההודעה.
אבל - לגבי ירדן - אני אמנם מסכימה שהיה צריך להתנצל, וכל הכבוד לו על ההבנה של זה. אבל אני לא בטוחה שההתפרצות הזאת היתה מיותרת. אם יש ילד אחד שמציק לו ללא גבולות במשך שבוע, אם ירדן ניסה שיטות שונות להפסיק את זה כולל שיטות שלום ונענה בשלילה, ואני מניחה (לא זוכרת) שגם המורה ניסתה לטפל בעניין ואין כל הצלחה, אז ההתפרצות של ירדן היתה לגמרי במקומה.
לפעמים בבריונות צריך לטפל בבריונות נגדית. לפעמים - כששום שיטת טיפול אחרת לא עוזרת. לשמור על הכללים באדיקות ולהמשיך להתקרבן - ממש לא האופציה המועדפת. אם ירדן צרח עליו, כן - גם שמן ומסריח - ואם הוא גרם לילד הזה לצאת מהכתה בבכי, נראה לי שבאינטאיציה שלו הוא הבין שזה מה שהוא היה צריך לעשות. ואני מניחה שהילד הזה לא ימשיך להציק לו. כי כל עוד ירדן הפגין חולשה ושיחק לפי הכללים, הילד הזה המשיך לרכב על הגל, ורק הלך יותר ויותר רחוק כדי לראות לאן הוא יכול להגיע. ואולי היה ניתן לטפל בו באמצעים אחרים, אבל עובדה - זה לא נעשה. וגם אם היה נעשה - עדיין אם יש סיכוי שהוא יפגוש את הילד מחוץ לתחומי בית הספר (בפארק, במסיבת יומולדת) אז הילד יכול לעשות כרצונו, ואין לבית הספר סמכות מולו.
בקיצור, הפגנת הכח של ירדן היתה לגמרי במקום. אז נכון, אחרי שהוציאו אותו מהכתה הוא לא היה צריך להמשיך, בטח לא מבחינת חוקי בית הספר, אבל אני מאמינה שלא היתה פה סתם התפרצות חסרן רסן, אלא ירדן הבין באיזה מקום הוא נמצא, והבין בחכמה רבה איך להפסיק את זה. ובד"כ לילד רגיש אין את הכח והאומץ לעשות את זה, אבל כאן התסכול נתן לו את הכח. וגם אם שבר את הכללים וגם אם היה נענש אפילו, זה היה שווה את הגבול שהוא הציב מול הילד המתעלל.
בקיצור, הוא קרע אותי לגזרים הילד שלך. איזה מדהים הוא. ואני רוצה לשמוע ממך דיווח עוד שבוע שההצקות אכן פסקו ולא שבו.
|
תוכן התגובה:
|